בסין: ריביות גבוהות יותר = חיסכון נמוך יותר

במאמר מרתק, מסביר פרופסור מיכאל פטיס איך משפיעות הריביות על החיסכון והצריכה בסין. מתברר שבדיוק הפוך ממה שחושבים


סין - ריבית

קרדיט: cc by bhautikjoshi, flickr

לאחרונה נשלח אלי קישור מעניין מאוד למסמך עבודה שכתב מלהאר נבאר, כלכלן בקרן המטבע הבין-לאומית. כותרתו של המסמך היא: "יעדים, ריביות, וחיסכון משקי הבית בסין העירונית". במסמך מנסה נבאר למדוד איך משפיעים השינויים בריבית הריאלית על החיסכון ועל רמות הצריכה בסין.

איך הריבית משפיעה על שיעור החיסכון והצריכה? הקונצנזוס הוא כמובן, שאמור להיות קשר שלילי בין שיעורי הריבית לבין הצריכה. במילים אחרות, כאשר שיעורי הריבית עולים, משקי הבית יחסכו יותר ולכן יצרכו פחות מתוך הכנסתם.

למה? סיבה אחת לכך עשויה להיות שחיסכון פשוט דוחה את הצריכה. אנחנו מוכנים לדחות את הצריכה שלנו אם משלמים לנו מספיק כדי לעשות את זה. ככל שתשלם לי יותר כדי לחסוך, בצורה של ריבית גבוהה, אחסוך יותר מההכנסה שלי, ואצרוך פחות. דבר דומה קורה, דרך אגב, כשעלייה בריביות גורמת לעלייה בעלויות המימון של משקי הבית, כלומר היא מרתיעה אנשים משימוש בכרטיסי אשראי.

יש סיבה נוספת שיכולה להסביר למה הקשר הזה עשוי להיות נכון. בדרך כלל, אנו עושים קשר בין עלייה בשיעורי הריבית לנפילה במחירים בשווקי המניות, הנדל"ן והאג"ח. אם רוב עושרנו מורכב משלושה נכסים אלה, אז שיעורי ריבית גבוהים יותר צריכים להיות קשורים לירידה בעושרנו, וכיוון שאנו מרגישים עניים יותר, אנו מקטינים את שיעור הצריכה שלנו.

בשני המקרים, מניחים שעלייה בשיעור הריבית תביא לחיסכון גדול יותר ולירידה בצריכה. במדינות רבות הקשר הזה נתמך על ידי נתונים.

בכל זאת, אני מרגיש קצת לא נוח עם ההסבר הראשון – שכאשר מגדילים את התגמול (את הריבית) על דחיית הצריכה, משקי הבית חוסכים יותר. אני מוצא שקשה להאמין שאנשים באמת חושבים בצורה כזו בקשר לחיסכון שלהם, ואם הם כן, נראה לי שכל עוד אין לציבור העדפה עצומה לנזילות, בכל מדינה שבה הריביות על הפיקדונות היו שליליים במונחים ריאליים (כלומר, משקי הבית משלמים, ולא מקבלים תשלום, כדי לדחות את הצריכה) שיעור הצריכה היה אמור לעלות ל-100% ויותר (ושיעור החיסכון לרדת).

אבל זה בוודאות לא המקרה. בסין לדוגמה, הריביות על הפיקדונות שליליים מאוד במשך שנים רבות, ועדיין שיעור החיסכון של משקי הבית הוא גבוה מאוד. למעשה, נראה שלמדינות עם שיעורי ריבית שליליים יש שיעור חיסכון גבוה יותר, לא נמוך יותר.

בנוסף, ראיתי נתונים היסטוריים מארה"ב שמראים שכאשר הריביות ירדו זה עלה בקנה אחד עם נפילה, לא עלייה, של שווקי המניות והנדל"ן (כפי שקרה לאחרונה), ושיעור החיסכון בדרך כלל עולה, ולא יורד. במילים אחרות, למשקי הבית אכפת בעיקר מעושרם, ולא מהתגמול על דחיית הצריכה.

השאלה איזה הסבר נכון יותר, חשובה מאוד כדי להבין את המדיניות המוניטרית של סין. כשאנחנו חושבים על כלכלה אנו נוטים לשים במרכז את המודל האמריקני, ובגישה הזו אני כולל, לרוע המזל, את רוב הכלכלנים הסינים. עקב כך אנחנו מניחים באופן אוטומטי שכיוון שעלייה בריביות בארה"ב תקטין את הצריכה וכך תגביל את האינפלציה, זה בטח גם מה שקורה בסין.

אפילו עיתונים יוקרתיים מאוד מצטטים כלכלנים בכירים ואנליסטים, שמבטיחים לנו שכדי להילחם באינפלציה הבנק המרכזי של סין מעלה את הריביות. כאן, לדוגמה, אפשר לראות מה נכתב בפייננשיאל טיימס לפני שלושה חודשים:

"סין העלתה את הריביות בפעם החמישית בשמונה חודשים, דבר שמצביע על כך שמנהיגי המדינה עדיין מרוכזים בהשתלטות על בעיית האינפלציה…".

חיפוש מהיר בגוגל מוצא אלפי מאמרים שמדגישים את אותה נקודה.

עדות אמפירית

אבל במשך שנים רבות לא הסכמתי עם טענה זו, שהעלאת שיעורי הריבית היא דרך לרסן את האינפלציה. אם הסבר העושר הוא זה שגורם לשינויים בחיסכון ובשיעורי הצריכה, ולא הסבר דחיית הצריכה, אז כל עוד יש קשר שלילי בין שיעורי הריבית והעושר, ויש קשר ברור כזה בארה"ב, הדבר היחיד שהעלאת הריבית תעשה זה להקטין את הצריכה של משקי הבית (כי הם ירגישו עניים יותר).

האם יש קשר שלילי בין השניים גם בסין? ככל הנראה לא. רוב החסכונות של הסינים, לפחות עד לאחרונה, היו בפיקדונות בבנקים. במערכת פיננסית שבה ריבית הפיקדונות נקבעת על ידי הבנק המרכזי, לערך הפיקדון בבנק יש קשר חיובי, לא שלילי, עם שיעור הריבית על הפיקדון.

במילים אחרות, משקי הבית הסיניים צריכים להרגיש עשירים יותר כאשר שיעור הריבית על הפיקדונות עולה, ועניים יותר כשהוא יורד. במקרה זה, עלייה בשיעורי הריבית צריכה להיות קשורה לעלייה, לא לירידה, בצריכה, וללחצים online casino אינפלציוניים גבוהים יותר, ולא נמוכים.

אני רוצה לחזור על זה כיוון שאני חושב שזה מקור גדול מאוד לבלבול. בשנים האחרונות הקונצנזוס בקשר לסין השתנה In: Health & Weight LossThese home made home drug test drinks for weight(Weights) The various barbells / best online casino benches / machines used by swimmers during their dryland program. באופן דרמטי, וכתוצאה מכך הרבה מהדברים שנהגתי לדבר עליהם פעם, נשמעים עכשיו חריגים. אבל עדיין נדיר מאוד לשמוע מישהו שמכיר בכך שהעלאת הריבית בסין לא מקטינה את הלחץ האינפלציוני, אלא מגדילה אותו.

אין צורך לומר שזו הסיבה שבגללה הדו"ח של נבאר היה מעניין כל כך בעיניי. הטענה שלי הייתה תמיד טענה קונספטואלית שהתבססה על בדיקה של מאזנים, אבל נבאר בדק את הקשר. הוא יצא החוצה ומדד שינויים בצריכה כפונקציה של שינויים בשיעורי הריבית הריאלית על פיקדונות.

והוא מצא, בדומה לטענה הקונספטואלית שלי, שריביות גבוהות באמת קשורות לחיסכון נמוך וצריכה גבוה יותר. הנה מה שהוא כותב:

"אף על casino online פי שגוף מחקר גדול בחן את נתוני החיסכון של משקי הבית בסין, ניתנה תשומת לב מועטה לריביות ולהשפעה שלהן על החלטות החיסכון. הפיקדונות בבנקים הם כרגע האמצעי העיקרי לחיסכון שזמין למשקי הבית הסיניים.

"ההחזר של משקי הבית על הפיקדונות האלה יכול להשפיע על מאפייני החיסכון שלהם בצורה ברורה מאוד. המחקר מעריך איך הריביות משפיעות על החלטת החיסכון של משקי הבית באמצעות מערך נתונים שנאספו מ-31 פרובינציות בסין בין השנים 2009-1996.

"הממצאים העיקריים הם אלה:

  1. חסכונות משקי הבית מגיבים בצורה חזקה לשינוי בריבית הריאלית. עלייה של אחוז אחד בריבית הריאלית על פיקדונות, מקטינה את החיסכון של משקי הבית בערים ב-0.6 אחוזים.
  2. הקשר חזק יותר credit card loans IS the deposit. בתקופה המאוחרת (2009-2003), בהשוואה לתקופה המוקדמת (2002-1996). הקשר חזק מספיק כדי לעשות הכללה גם למשתנים אחרים שמשפיעים על החיסכון, כמו מחזור החיים, וביטוח עצמי כנגד שינויים בהכנסה.
  3. כשההחזר על השקעה אלטרנטיבית גבוה, לירידה בהחזר הריאלי על הפיקדונות בבנקים אין השפעה שלילית כל כך על התיק של משקי הבית".

"התוצאות מראות כי משקי הבית בסין חוסכים כדי לענות על כמה צרכים [...] והם מתנהגים כאילו יש להם בראש רמת חיסכון מסוימת שהיא המטרה שלהם. עלייה בהחזר על החיסכון מקלה עליהם לעמוד ביעד החיסכון שלהם".

הצריכה כאחוז מהתמ"ג

אני חושב שזו נקודה חשובה מאוד. דבר ראשון, היא מאשרת את הטענה שדיכוי כלכלי מדכא גם את העלייה בצריכה, ולכן זה אחד הגורמים המרכזיים בלב חוסר האיזון הכלכלי של סין. למעשה, אני אגיד שזה הגורם המרכזי.

זה אומר גם שלמדיניות המוניטרית בסין עשויות להיות השלכות שונות לגמרי מכפי שחשבנו עד היום, כשהנחנו שזה עובד בסין בצורה דומה לזו שבארה"ב. בארה"ב, אם הפדרל ריזרב רוצה להוריד את הלחץ האינפלציוני, הוא מעלה את הריביות כדי להקטין את עושרם של משקי הבית, ובמובן אחר לוחץ על הביקוש כלפי מטה באמצעות הקטנת הצריכה.

אולם בסין, כשהבנק המרכזי מעלה את הריבית, הוא למעשה מגדיל את עושרם של משקי הבית. משמעות הדבר היא שהעלאת הריביות עשויה לעודד את האינפלציה, ולא לבלום אותה.

וכיוון שהריביות הריאליות למעשה ירדו בשנה האחרונה, זה מסביר למה האינפלציה הגיעה לאחרונה לשיא, ולמה היא כבר מתחילה לרדת. למעשה, זו עשויה להיות הסיבה מדוע למדינות מדוכאות כלכלית יכולה להיות גם הרחבה מוניטרית מהירה, וגם אינפלציה מוגבלת. אינפלציה בעצמה, על ידי הורדת הריביות הריאליות, יכולה להקטין את הלחץ האינפלציוני. זה מנגנון תיקון עצמי – לפחות עד שמשקי הבית מתחילים למשוך כספים מהפיקדונות ולבזבז אותם, פשוט מפני שהעלות של החזקת הכספים בפיקדונות גבוהה מדי.

שלא במפתיע, בעוד האינפלציה עלתה והריבית הריאלית על הפיקדונות דעכה בשנה האחרונה, רוב העובדות מצביעות על כך שהשנה הצריכה ככל הנראה קטנה כאחוז מהתמ"ג. אמרתי פעמים רבות שכשהם יפרסמו לבסוף את הנתונים לשנת 2010 בספר הנתונים לשנת 2011, אצפה לראות שהצריכה ירדה מ-35% ב-2009 ל-34% ב-2010, ואולי ירדה בנקודה נוספת ב-2011.

לאחרונה, אחד השותפים שלי סיפר לי שספר הנתונים פורסם, ושלח לי את הנתונים. מתברר שהציפיות שלנו היו נכונות. הצריכה של משקי הבית ב-2010 הייתה 33.8% מהתמ"ג.

הנה הנתונים המלאים:

Consumption Investment Government Trade
2001 45.3% 34.6% 16.0% 4.0%
2002 44.0% 36.2% 15.6% 4.2%
2003 42.2% 39.1% 14.7% 4.0%
2004 40.6% 40.5% 13.9% 5.1%
2005 38.8% 39.7% 14.1% 7.4%
2006 36.9% 39.6% 13.7% 9.7%
2007 36.0% 39.1% 13.5% 11.4%
2008 35.1% 40.7% 13.3% 10.9%
2009 35.0% 45.2% 12.8% 7.0%
2010 33.8% 46.2% 13.6% 6.4%

חוץ מהירידה בצריכה, מעניין לראות מה קרה לעודף הסחר. 6.4% מהתמ"ג ב-2010 היא רמה גבוהה למדי, אבל עדיין נמוכה יותר מהשיא של 2007 ו-2008, שנים שבהן עודף הסחר של סין כאחוז מהתמ"ג הגלובלי היה אולי הגבוה בהיסטוריה המודרנית. שימו לב שכשעודף הסחר החל לרדת מהשיא, ההשקעות הגיעו לשיא ואפשרו לתמ"ג של סין להמשיך לצמוח.

המאמר פורסם במקור בבלוג של פרופ" מיכאל פטיס. הוא תורגם ברשות הכותב.

אהבת את הכתבה? עקוב אחרינו בפייסבוק או הירשם לניוזלטר