האם ראש ממשלת סין מתכוון לפרק את מונופול הבנקים?

על פני השטח נראה שדבריו של וון ג'יא-באו הם יותר פופוליסטיים מאשר רציונאליים. בכל זאת – כדאי לבדוק מה מצבם של הבנקים הממשלתיים בסין

ראש ממשלת סין וון ג'יא-באו. קרדיט: cc by World Economic Forum, flickr

ראש ממשלת סין וון ג'יא-באו אמר לאחרונה: "הבנקים הממשלתיים מרוויחים יותר מדי בקלות. מדוע? כיוון שרק מספר קטן של בנקים שיש להם מונופול יכולים להלוות כספים, וקשה מאוד ללוות במקום אחר. הפתרון הבסיסי למימון הפרטי הוא לפרק את מונופול הבנקים הממשלתיים".

האם ראש ממשלת סין באמת מתכוון לפרק את הבנקים שבשליטתו? האם זה מהלך רציונלי? ואם כן – מה ההשלכות שלו?

קודם כל, כדאי להבין את ההקשר שבו נאמרו הדברים. וון הגיע לדרום סין וביקר בכמה חברות שונות. הוא ערך שלוש פגישות שבמהלכן ניסה להבין את מצבן הכלכלי של החברות. בכל אחת מהפגישות הועלו בפניו בעיות שונות.

למשל, יו"ר חברת Fujian Peak Group המתמחה בייצור אביזרי ספורט, אמר שבעיה אחת שקיימת כעת היא שאין מספיק ביקוש בתוך סין למוצרים, ועקב כך המלאי של החברות גדל, דווח באמצעי תקשורת בסין.

בעיה נוספת שהעלה יו"ר של חברת הלוואות קטנה, היא שקשיי המימון של חברות קטנות ובינוניות נוצרים מכיוון שהמימון שלו הן זקוקות מגיע באיחור. כשחברה מגלה הזדמנות עסקית היא צריכה ללוות לשם כך, אבל ההלוואה לא מועברת בזמן. כשהיא מגיעה, העסקה כבר בוטלה.

ייתכן שהבעיה האחרונה שהוזכרה הייתה טריגר מסוים שגרם לוון לדבר על פירוק מונופול הבנקים ובעיית ההלוואות. אבל ככל הנראה המקור לבעיה צץ עוד קודם לכן, כשנודע על משבר ההלוואות בשוק האפור של סין, שעל עיקרו כתבנו כאן.

מונופול הבנקים בסין מורכב מארבעה בנקים גדולים שבבעלות המשטר:

Agricultural Bank of China – ABC
Bank of China – BOC
China Construction Bank – CCB
Industrial and Commercial Bank of China – ICBC

עיקר רווחיהם מגיעים מניצול מרווח הריביות בין הפיקדונות להלוואות. הבעיה היא שהמרווח קבוע יחסית. כלומר, בנקים קטנים יותר, או נותני שירותים אחרים כמו חברות שמלוות כספים, מתקשים להתחרות בבנקים הגדולים. לכן אומרים שהבנקים הממשלתיים הגדולים הם מונופול בסקטור הבנקאות בסין. הם יצרו "מונופול על הרווחים".

"בסין, ריבית הפיקדון השנתית היא 3.5%, בעוד הריבית על הלוואות לתקופה של 5-1 שנים היא 6.5%. המרווח קבוע על כ-3%", הסביר לנו ד"ר ג'יאן טיאן-לון, לשעבר כלכלן בבנק המרכזי של סין. "ב-2011, תעשיית הבנקאות בסין גרפה רווחים של יותר מטריליון יואן. 70% מהם הגיעו ממרווח הריביות, והבנקים הממשלתיים גרפו יותר מ-85% מהרווחים".

מרווח הריביות הקבוע פוגע ביתר השירותים שמנסים להלוות כספים באופן חוקי לבעלי עסקים. ד"ר פרנק טיאן-שיה, הפרשן הכלכלי של ChinaBiz אמר: "בסין, מונופול הבנקים הוא תחת שליטת המפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס). המונופול מאפשר רק לכמות מצומצמת של בנקים זרים ולשירותי בנקאות אחרים להתקיים בסין".

"אני חושב שכמעט בלתי אפשרי שהמק"ס תיישם את ההצהרה של וון ג'יא-באו לפרק את מונופול הבנקים. איך זה יושג? האם המק"ס באמת תאפשר התפתחות של שוק פרטי וחופשי? אני חושב שזה בלתי אפשרי. ברגע שהמק"ס תנטוש את המונופול שלה, המשמעות תהיה ששלטון המק"ס יתמוטט. ללא כסף, המק"ס לא יכולה להחזיק מעמד אפילו יום אחד", אמר.

פרופסור פטריק צ'ובנק, מרצה בבית הספר לכלכלה וניהול שבאוניברסיטת טסינג-חואה בבייג'ינג, כתב בבלוג שלו כי "המונופול" הוענק לבנקים הסיניים בכוונה, כדי שיוכלו לקדם את הצמיחה, כביכול, של סין, ללא קשר לשאלה האם ההשקעות שלהם הן רווחיות או לא. "יש להאשים בכך את ראש הממשלה וון ג'יא-באו בדומה לכל אחד אחר. סוד ההצלחה של סין, שעליו וון שומר, הוא שהיא יכולה לפקוד (בין יתר הדברים) על מערכת הבנקאות השבויה והמבודדת שלה, לדחוף את הצמיחה קדימה, ולהתגבר על המכשולים של כוחות השוק".

במקום לפרק – לחלץ?

יכול להיות שבמקום לפרק את מונופול הבנקים – יהיה צורך לחלץ אותו. כלומר, להזרים לו כספים במקרה שיפשוט רגל, או למחוק את החובות שצבר. כל זאת למרות שהוא נראה רווחי. המשפט האחרון נראה כמו דבר והיפוכו. איך ייתכן שארבעת הבנקים הגדולים מציגים רווחים, אבל מצד שני עשויים לפשוט רגל?

בעיקרון לבנקים יש שתי עלויות עיקריות: הראשונה היא עלות קבלת הכספים – זו בדרך כלל הריבית שהם משלמים למפקידים. העלות השנייה היא ההפסדים שהם סופגים לפעמים כשכספי ההלוואות שנתנו לא מוחזרים להם.

העלות השנייה חשובה יחסית. אם היא לא תילקח בחשבון – הבנקים יוכלו לתת את ההלוואות המסוכנות ביותר שמניבות להם את ההחזר הגבוה ביותר. כך הם יוכלו לייצר רווחים גדולים בטווח קצר, עד שהם יגלו שחלק מההלוואות לא יוחזרו להם, ונצברים להם הפסדים שמעלימים את הרווחים הקודמים.

כמובן שאין בעיה עקרונית לתת הלוואה מסוכנת בריבית גבוהה. וכמובן שתמיד יש הלוואות שלא מוחזרות. השאלה החשובה היא האם בסיכומו של דבר הבנק יוכל לשרוד את זה ולהיות רווחי.

כשהבנק מנסה להבין האם בסיכומו של דבר הוא יוכל לצאת מזה, הוא מנסה להעריך איזה אחוז מהלווים שלו לא יחזירו את הכסף, ומאיזה אחוז מתוכם הוא יוכל להתאושש. אם מתברר שהערכות הבנק אינן מדויקות, הוא בבעיה.

וכאן הבנקים הסיניים מציגים נתון שמראה שהם חזקים, כביכול. הם מנפנפים במה שנקרא יחס אשראי-פיקדונות – LTD. היחס הזה הוא חילוק פשוט בין סך כל ההלוואות שהבנק נותן, לבין סך כל הפיקדונות שלו. אם היחס גבוה מדי – משמעות הדבר היא שהכסף שהבנק מלווה מגיע בעיקר מהלוואות שונות שהוא לוקח, ופחות ממפקידים קבועים ויציבים. הסכנה במצב כזה היא שלבנק לא יהיו מספיק מזומנים כדי לשלם לנושים שלו.

יחס אשראי-פיקדונות הממוצע של הבנקים הסיניים עומד על כ-65%, לא נורא בכלל בהשוואה לארה"ב (78%), ואירופה (יותר מ-110%).

אבל הנתון הזה קצת מטעה, כיוון שהוא לא אומר לנו דבר על יכולתו של הבנק להתמודד עם מצב שבו הוא לא יקבל בחזרה חלק מהכסף שהלווה לאנשים. כלומר, לנתון הזה אין קשר ליכולת של הבנק לספוג הפסדים.

מה שכן רומז על יכולתו של הבנק לספוג הפסדים מהלוואות שלא יוחזרו לו, הוא כמות הכסף שהוא שם בצד למקרה כזה. וגם כאן, הבנקים הסיניים מתגאים בכך ש"יחס הכיסוי" שלהם (הכסף שהם שמו בצד חלקי כמות ההלוואות שלא יוחזרו) הוא מעל 200%. כלומר, הם שמו בצד יותר מפי 2 מכמות הכסף שהם יצטרכו כדי לפצות על הפסדים מהלוואות שלא יוחזרו להם.

אז איפה הבעיה? הבעיה היא שבחישוב היחס הזה נלקחות בחשבון הלוואות שהבנק מעריך (כרגע) שלא יוחזרו אליו. והערכות שונות גורסות, שההלוואות שלא יוחזרו לבנקים רק יגדלו עוד ועוד. במילים פשוטות – ייתכן שהבנקים לא מעריכים נכון (כרגע) את כמות ההלוואות שלא יוחזרו להם – ושמים בצד מעט מדי כסף כדי לכסות על כך.

ב-2010 דלף מחקר מפורט של הוועדה לרגולציה על הבנקאות בסין (CBRC). בכלליות, נכתב במחקר כי כ-23% מההלוואות שנתנו הבנקים לממשלים המקומיים כדי לממן פרויקטי תשתית – הן הפסד ודאי (לא יוחזרו אליהם), ו-50% נוספים נמצאים בסיכון גבוה של אי החזר.

"אם הבנקים הסיניים ישימו בצד מספיק כסף כדי לכסות רק על ההפסדים האלה, זה יעלים את הרווחים שעליהם הם דיווחו וינגוס בבסיס ההון שלהם", טוען פרופ' צ'ובנק. לדבריו, אם הם ישימו בצד כסף נוסף כדי לכסות על הפסדים מהלוואות שנתנו לפרויקטים בתחומים אחרים, כמו פיתוח נדל"ן, ההון העצמי שלהם עשוי להימחק. "יחס האשראי-פיקדונות לא חשוב. יכולים להיות להם המון מפקידים והרבה כסף, ועדיין הם יפשטו רגל אם הם יצטרכו לבזבז הכול על הלוואות שלא הוחזרו להם".

בכל מקרה, האופטימיים יטענו כי אפילו אם מונופול הבנקים הסיניים יספוג הפסדים גדולים, ממשלת סין תמיד תתערב ותחלץ אותו.

* נתון פופולארי נוסף שמציגים הבנקים הסיניים הוא היחס שבין כמות ההלוואות שלא יוחזרו להם, לבין סך כל ההלוואות שהם נתנו, או מה שנקרא Non-Performing Loan – NPL. ב-2010 הוא היה נמוך יחסית. מאז הוא עלה. את הדיון על כך נשמור לכתבה אחרת. רק נציין כי בחודש אוקטובר האחרון כתבנו על דו"ח שפרסם קרדיט סוויס בנושא. ב-20 בפברואר פורסם דו"ח מעניין נוסף שהוציא שירות המחקר של הקונגרס האמריקני (CRS).

אהבת את הכתבה? עקוב אחרינו בפייסבוק או הירשם לניוזלטר