"תינוק הכסף" – הריאליטי האכזרי של סין

כלכלנים מרבים לדבר על מדיניות "הילד האחד" של סין במונחים סטטיסטיים: מה היחס בין גברים לנשים ואיך זה יתרום לצמיחת התמ"ג של סין. אולי הגיע הזמן לדבר על כך במונחים אנושיים – כמה שווים החיים?

כשתינוק נולד נוצר חלון זמן של 20 יום עד שלושה חודשים שבמהלכם "בית הסעד" המקומי יכול לקחת אותו בכוח ממשפחתו. קרדיט: cc by mykaul, flickr

גברת ליו (36) מפרובינציית שאן-דונג עבדה עד לאחרונה בבית ספר ממשלתי בסין. היא נשואה פלוס אחד ואת ילדה השני הפילה לפני שמונה שנים לאחר הריון לא מתוכנן. באביב האחרון היא הרתה שוב וקיבלה החלטה לא פשוטה: ללדת בסתר את ילדה השני בסין.

אבל מישהו במקום העבודה גילה על הריונה והלשין לממונים עליה. בתוך כמה ימים נשיא בית הספר, סגן הנשיא, ומנהל המחלקה ל"תכנון המשפחה והאוכלוסייה" ניסו לשכנע אותה לעשות הפלה. "הם ביקשו ממני לחתום על הצהרה בה אני ערבה לכך שאני לא בהריון, ושבמידה שאהיה בהריון אקח על עצמי את האחריות לכל התוצאות", סיפרה ל-TheEpochTimes.

אבל היא לא חתמה. לאחר כמה ימים היא גילתה שניתקו את אספקת המים והחשמל לביתה. גם החניה הקבועה נלקחה ממנה. את עבודתה היא איבדה. מקור הפרנסה היחיד שנותר למשפחתה היה בעלה.

בספטמבר האחרון ברחה כל המשפחה לארה"ב כדי שליו תוכל ללדת את ילדה השני. להפתעתם, פקידי המשטר ניסו להטריד אותה אפילו מחוץ לגבולות סין. "הם תכננו לשלוח מישהו 'להתחשבן' איתי, אבל ויתרו אחרי שגילו שלא יצליחו לעשות זאת בארה"ב", אמרה ליו. ב-2 בדצמבר גברת ליו ילדה תינוק בריא בלוס אנג'לס.

"כיום נמדדים הביצועים של פקידי המשטר ביישום מדיניות תכנון המשפחה. מפקח ממשלתי מקומי יכול לשכוח מקידום אם משהו ישתבש ביישום מדיניות תכנון המשפחה בתחום השיפוט שלו", אמרה. "מסיבה זו מישהו הלשין על ההיריון שלי".

ב-30 השנים האחרונות מיושמת בסין מדיניות תכנון משפחה שמגבילה את הילודה לילד אחד. אם אישה נכנסה להריון "לא מתוכנן", כמו הריון שני, הריון של רווקה, או הריון של בני-זוג שאינם בוגרים – היא מאולצת לעבור הפלה, לפעמים אף בכוח אם היא לא עושה זאת מרצונה החופשי, או לשלם קנסות גבוהים.

קנסות והפלות כפויות

כשתינוק נולד נוצר חלון זמן של 20 יום עד שלושה חודשים שבמהלכם "בית הסעד" המקומי יכול לקחת אותו בכוח ממשפחתו. לאחר שנלקח, התינוק מתויג כ"תינוק נטוש" ונמכר למשפחה מאמצת בחו"ל.

"אם הם לא יוכלו לשלם, ניקח את הילד כדי לפצות על אי תשלום הקנסות", אמר ביולי 2009 שי גואנג-יינג, לשעבר מנהל המשרד המקומי לבקרה על ילודה באזור ג'ן יואן (תחת תחום השיפוט של פרובינציית גווי-ג'ואו) לעיתון הסיני Sanqin Metropolitan Daily. "ברגע שהמשרד לבקרה על ילודה לוקח את התינוק לבית הסעד, הוא נשאר שם לזמן בלתי מוגבל, או עד שהוא מאומץ".

לדבריו, מעט מאוד אנשים באזור ג'ן-יואן יכולים לשלם את הקנסות שגבוהים מ-40 אלף יואן (כ-5,800 דולר) למשפחה. דוגמה לאחד מהם, אם כי מאזור אחר, הוא מר פאנג שחי חיים יחסית נוחים בסין. כמנהל בחברה גדולה בפרובינציית שאן-שי הוא השתכר כ-20 אלף יואן (3,175 דולר) בשנה, הכנסה גבוהה מזו של משפחה סינית אמידה.

אבל אחרי שגילה כי יאולץ לשלם קנס של יותר מ-530 אלף יואן (84,168 דולר) על ילד שני "לא חוקי", ושתוגש תביעה משפטית נגדו, בחר לעזוב את סין עם כל משפחתו. "במקום לסבול הפסדים כספיים, עדיף היה לעבור לארצות הברית", אמר ל-TheEpochTimes. "האוויר כאן נקי ומערכת החינוך טובה. הילדים שלי יכולים לגדול בריאים. אני מרוצה מאוד", הוסיף.

גם גברת סונג מהעיר דא-ליאן שבצפון סין הרתה עם ילד שני וברחה לארה"ב כדי להצילו. "לידה של תינוק צריכה להיות דבר משמח, אבל לפני שעזבתי את סין הייתי על סף אבדן שפיותי", אמרה לנו. "תמיד החזקתי משהו בידיים או נשענתי קדימה בזמן שהלכתי, כדי להסתיר את הבטן שלי", סיפרה.

נשים הרות שלא יכולות לשלם את הקנס הגבוה, ולא מצליחות להימלט מהרשויות מוכרחות פעמים רבות לעבור הפלה. הרשויות בסין אחראיות להפלות המוניות בכפיה, שבמקרים רבים מבצעים אנשים ללא הכשרה מתאימה, בתנאים שאינם סטריליים.

כך קרה לוויי לין-רונג, נוצרייה אדוקה ורופאה בפרובינציית גואנג-שי, בחודש השביעי להריונה. לפי דיווח של תאגיד תחנות הרדיו של ארה"ב (NPR), עשרה פקידים המפקחים על נושא הילודה בפרובינציה "ביקרו" בביתה של וויי, לקחו אותה לבית חולים מקומי והזריקו לה בכוח רעלים. במשך 16 שעות היא סבלה מצירי לידה, עד שילדה תינוק מת. וויי סיפרה שאחיות בית החולים השליכו את גופת התינוק לפח כמו "זבל".

העיתון "צ'יינה דיילי" שבשליטת הממשל הסיני, דיווח כי ב-2009 הגיעה כמות ההפלות השנתית בסין ל-13 מיליון, ושיעור הילודה ל-20 מיליון. נתון זה נמדד על ידי הוועדה הלאומית לתכנון המשפחה של סין. "[אנחנו] בטוחים כמעט לגמרי שרוב ההפלות [מתוך ה-13 מיליון] נעשו בכפייה", אמר לנו קולין מייסון שערך מחקר שטח בפרובינציות גואנג-דונג וגואנג-שי במארס 2009, עבור המכון לחקר האוכלוסייה שמושבו בוירג'יניה, ארה"ב. שתי הפרובינציות שימשו כמודלים במחקרו של מייסון כיוון שבהן נאכפת בחומרה מדיניות תכנון המשפחה.

תינוק בהנחה

מתברר שלא כל האימהות בסין מנסות להגן על בנן או ביתן. חלקן, בעיקר באזורים העניים, מנסות להתפרנס מהם. ביולי 2002, נחשף בעיר שואו-גואנג שבפרובינציית שאנג-דונג עסק שסחר בתינוקות. בסיום הפרשה נשלחו חלק מהתינוקות בחזרה לביתם. 11 תינוקות נשלחו לפרובינציית סצ'ואן.

כתב של עיתון מקומי בעיר עקב אחר המסע של התינוקות בחזרה לביתם. לאחר שלושה ימים ברכבת ועשר שעות באוטובוס, הוא גילה להפתעתו כי אף אחד לא חיכה לתינוקות בסצ'ואן. אף אימא בסצ'ואן לא טענה שאחד הילדים הוא שלה.

הכתב גילה כי הסיבה לכך הייתה שהתינוקות נחשבו כ"סחורה שנמכרה". בחקירתו גילה כי מחירו של רך נולד בשוק המקומי הוא 250-125 דולר. באזורים אחרים המחיר אף הגיע ל-1000 דולר. כשהמשיך לחקור הצליח למצוא אם שמכרה את תינוקה שנתיים קודם לכן. היא אמרה לו: "אנחנו לא מכירים שום דרך אחרת להרוויח כזו כמות של כסף ובמהירות. זו הכנסה עבורנו למשך שתי עונות". לדבריה, שום דבר בביתה לא שווה 125 דולר, חוץ מהתינוק.

מאז דווחו כמה מקרים נוספים של הורים שמכרו את תינוקם. עיתונים בסין דיווחו באפריל 2011 שנחשפה רשת לסחר בתינוקות שפעלה בין 2009-2005 בכמה פרובינציות. תינוקות זכרים נמכרו ב-4,000 דולר, וילדות קטנות בכמחצית הסכום. בדצמבר אותה שנה נחשפו שתי רשתות ענק שסחרו בתינוקות והתפרסו על 10 פרובינציות.

כמה שווים החיים?

"החיים של האנשים הסינים אינם טובים לא בגלל צפיפות אוכלוסין, אלא בגלל מדיניות ממשלתית", אמר לנו בוב פו, מייסד ארגון זכויות האדם הנוצרי ChinaAid שפועל מארה"ב ללא כוונת רווח. פו סבל בעצמו ממדיניות תכנון המשפחה כשאשתו הרתה בתקופה שחיו בסין. הוא מספר שהוא ואשתו הצליחו להימלט להונג-קונג, אבל לבעלה של גיסתו היה פחות מזל.

גיסתו שהרתה נמלטה בריצה מביתה כשפקידי רשויות תכנון המשפחה הגיעו באמצע הלילה. כשלא מצאו אותה בביתה הם לקחו את בעלה למשרד מקומי והכו אותו. פו מספר שמספיק שאישה אחת במשפחה מואשמת בהריון לא מתוכנן, שאר המשפחה – הורים, סבים ואפילו שכנים, נושאים אף הם באחריות לכך.

עדות חיה לכך היא משפחתו של פעיל זכויות האדם העיוור, צ'ן גואנג-צ'נג, שהייתה נתונה בשנה האחרונה בבידוד כמעט מוחלט. צ'ן, התפרסם לאחר שחשף מקרים של הפלות כפויות ועיקורים של אלפי נשים בעיר מגוריו לין-יי שבפרובינציית שאן דונג שבמזרח סין. פעילותו של צ'ן הכעיסה את הרשויות והוא נשלח למאסר לתקופה של מעל ארבע שנים, בה סבל מעינויים חוזרים ונשנים. עם שחרורו בספטמבר 2010 הוא הושם במעצר בית, ולאחרונה הצליח להימלט.

נראה שמשמעות החיים בסין, כפי שמתבטאת תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית, שונה מהמקובל במדינות רבות אחרות בעולם. אחת התופעות הנפוצות כיום בעיתונות הסינית והמערבית היא לדבר על נושא הילודה בסין במונחים סטטיסטיים: מה היחס בין גברים לנשים, וכיצד מדיניות הילודה קשורה בצמיחה של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. החיים נהפכו למספר.

ב-2007 אף פרסמו משרדים ממשלתיים בסין עלון מידע בנושא שינויי האקלים. העלון התפרסם בוועידת אסיה-פסיפיק לשיתוף פעולה כלכלי שנערכה באותה שנה באוסטרליה. על גבי העלון נעשתה השוואה בין חיי אדם לבין פליטת פחמן. נכתב: "הודות למדיניות תכנון המשפחה שסין יישמה מאז שנות ה-70, הצטמצם הגידול באוכלוסיית סין ביותר מ-300 מיליון [איש], שזה שווה ערך להפחתת פליטת גזי חממה שנתית של 1.2 מיליארד טון".

מדיניות תכנון המשפחה שהוציאה לפועל המפלגה הקומוניסטית הסינית היא אחת מהפרות זכויות האדם החמורות בהיסטוריה, ונראה שחלק מהציבור הסיני מתחיל להתעורר לכך. ב-21 במארס למעלה מ-1000 מפגינים כועסים בעיירה גואן-דו שבתחום העיר ג'אן-ג'יאנג שבפרובינציית גואנג-דונג, התנפלו על משרד תכנון המשפחה המקומי והרסו אותו. זעמם התעורר לאחר שאישה ובנה בן החודשיים נאסרו במשרד תכנון המשפחה למשך 8 ימים. בזמן המאסר חלה התינוק, אך נמנע מהאם ומהתינוק לראות רופא, והתינוק מת.

אהבת את הכתבה? עקוב אחרינו בפייסבוק או הירשם לניוזלטר