סין: כשבעלי ההון מנהלים את המדינה והכלכלה

הה צ'ינג-ליין, סופרת וכלכלנית סינית, כותבת במאמר דעה כי הקונגרס ה-18 של המפלגה היה פלטפורמה מצוינת לגיוס בעלי ההון לצד המפלגה


קרדיט: cc by Juho Galle, flickr

באתר "חדשות בלומברג" פורסם בחודש פברואר מאמר שכותרתו: "בהשוואה לקונגרס העממי של המיליארדרים הסינים, גבעת הקפיטול [בארה"ב] נראית כמו שכונת עוני". במאמר נכתב כי ההון המצרפי הנקי של 70 הנציגים העשירים ביותר בקונגרס הלאומי העממי בסין, מגיע ל-89.8 מיליארד דולר. הנתונים התבססו על דו"ח העושר של מכון המחקר Hurun, העוקב אחר האנשים העשירים בסין. "בארה"ב לעומת זאת", נכתב בהמשך המאמר, "ההון המצרפי הנקי של 660 האנשים הבכירים בממשל מסתכם ב-7.5 מיליארד דולר".

סוכנות הידיעות הסינית "שינחואה", המשמשת כשופר של המפלגה הקומוניסטית, פרסמה לאחרונה מאמר שכותרתו "יזמים אדומים", בעיתון "צ'יינה אקונומיק דיילי". במאמר נכתב כי לפי נתונים סטטיסטיים חלקיים, 145 מתוך 2,270 נציגים של המפלגה הקומוניסטית הסינית בקונגרס משמשים כמנכ"לים בחברות ממשלתיות, בבנקים, במוסדות פיננסיים ובעסקים פרטיים.

השנה, הבחירות לנשיאות ארה"ב והקונגרס ה-18 של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) – האירוע שבו נבחר אחת לעשור מנהיג חדש בסין – התקיימו כמעט במקביל.

על פי מידע שיצא ממשרד התעמולה של המק"ס, המערכת הקפיטליסטית האמריקנית היא מערכת פוליטית המונעת על ידי רווחים ומעניקה עדיפות למעמד הבורגנות ולעשירים. סין לעומת זאת, היא מדינה סוציאליסטית, שמבחינה פוליטית מעניקה עדיפות לרוב המכריע של העם. אולם מתוך הקונגרס ה-18 של המק"ס מצטיירת תמונה שונה, כזו שבה מעורבים מאבקי כוח וקשרי הון-שלטון.

מחברים את בעלי ההון לפוליטיקה

בארה"ב, נהוג לייחס את ההון של העשירים בעיקר ליכולותיהם האישיות. ביל גייטס עשה את הונו בתעשיית המחשבים. איל ההון ג'ורג' סורוס היגר לארה"ב מהונגריה, וגרף את הונו ממסחר במטבע חוץ. מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק, המשתכר משכורת סמלית של דולר אחד בשנה – הספיק לבנות אימפריה תקשורתית בטרם נכנס לתפקידו. סיפוריהם ממחישים את היתרונות של המערכת הסוציאלית בארה"ב.

בסין יש מצב שונה. ההון מקושר באופן הדוק לכוח הפוליטי שמאחורי הקלעים. כוח פוליטי הוא מטה הקסמים שבאמצעותו נוצרים טייקונים עשירים בסין.

חגיגת ההון בסין החלה בשנות ה-90 של המאה שעברה, וכיום ניתן למצוא את האריסטוקרטים של המק"ס בכל ענפי המשק לרבות חשמל, נפט, נדל"ן, שוק ההון, המגזר הפיננסי ועוד. לפי דיווחים באינטרנט, ההון בסין מרוכז בידי כ-200 משפחות בצמרת הפוליטית של המשטר.

במברק דיפלומטי שנחשף באתר "וויקיליקס" באוגוסט 2011, נכתב כי לי פנג, שהיה ראש ממשלת סין, ובני משפחתו שלטו בכל עסקי תעשיית ייצור החשמל בסין. ראש מנגנוני הביטחון של סין, ג'ואו יונג-קאנג ומקורביו שלטו בעסקי הנפט, ו-וון ג'יא-באו, שהיה עד לאחרונה ראש ממשלת סין, ואשתו שולטים בענף האבנים היקרות בסין.

יותר מ-130 עסקים ממשלתיים הנמצאים תחת פיקוח "הוועדה לפיקוח ולניהול נכסים של מועצת המדינה", מנוהלים בידי אנשים מרקע של משפחות של נושאי משרות ציבוריות.

לקשר ההדוק שבין הון ושלטון בסין יש מאפיין ייחודי, שנראה כך, ברוב המקרים: ראש המשפחה עובד במשרד ממשלתי, בעוד שאשתו, בניו או קרוביו מנהלים עסקים במטרה לגרוף הון ממעמדו הפוליטי.

אין ספק שה"יזמים האדומים" הללו משפיעים ומעצבים את המדיניות הכלכלית של סין. במיוחד אלו העומדים בראש כמה מהתעשיות המונופוליסטיות במגזרים חשובים הנחשבים קריטיים לכלכלה הלאומית ולמחייתם של בני העם הסיני. אנשי המפלגה המקושרים לתעשיות הנפט, החשמל, הפחם והכימיה יכולים בקלות להשפיע על המדיניות התעשייתית והחברתית של סין.

הפרופסור למדעי המדינה סמואל הנטינגטון גילה כי אחד האיומים המרכזיים על משטרים רודניים הוא "גיוון באליטה כתוצאה מעלייתם של קבוצות חדשות השולטות במשאבים אוטונומיים של כוח כלכלי, או במילים אחרות, התפתחותו של מעמד ביניים אמיד ועצמאי בתחומי התעשייה והעסקים".

כעת המק"ס הפכה את הקונגרס המפלגתי יחד עם הכנס השנתי של הקונגרס העממי הלאומי ושל "הוועדה הפוליטית המייעצת" להזדמנויות ממוסדות בהן האליטות הפוליטיות יכולות להיפגש עם בעלי ההון בסין. כך למעשה מנוטרלים איומים פוטנציאליים מצד אותן אליטות כלכליות, ומושג מצב של "רפובליקניזם של האליטות" בתוך סין.

אהבת את הכתבה? עקוב אחרינו בפייסבוק או הירשם לניוזלטר