דעה: איך להבין את חילופי ההנהגה בסין?

כדי להבין את תוצאות הקונגרס ה-18 של המפלגה הקומוניסטית הסינית עלינו להשתחרר מהתפיסות המקובלות

צילום מהעיר האסורה. קרדיט: cc by michael mcdonough, flickr

החילופים בהנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית, המתרחשים אחת לעשור, כבר מאחורינו, ומאז מגיע אלינו זרם בלתי פוסק של ניתוחים המפרשים את מה שהתרחש. אך רבים מהניתוחים מבוססים על הבנות מוטעות ועל תקוות כוזבות.

למשל, לפני הקונגרס של המפלגה שבו בוצעו החילופים, נפוצה שמועה שהמנהיג היוצא, הו ג'ין-טאו, יחזיק למשך שנתיים נוספות בתפקידו כיו"ר הוועדה הצבאית המרכזית, כלומר כראש הכוחות הצבאיים של סין. בפרשנויות שונות נכתב כי בהתאם לחוקיה הבלתי-כתובים של המפלגה, ניתנה לו האפשרות לעשות זאת.

למעשה, לא קיים חוק בלתי-כתוב שכזה. מנהיג המפלגה הראשון שהאריך את זמן כהונתו באחד מתפקידיו היה ג'יאנג דזה-מין, והוא עשה זאת בדיוק בתפקיד יו"ר הוועדה הצבאית המרכזית, ולכן חשבו בטעות שהו ג'ין-טאו יעשה כך גם כן.

אם מסתכלים על היסטורית ההנהגה הקומוניסטית, אפילו לא ניתן לומר שיש חוק כתוב כלשהו לגבי התפקידים האחרים שבהם מחזיקים מנהיגי המפלגה. מאו דזה-דונג למשל, מת כשהוא מחזיק בכל תאריו, ודנג שיאו-פינג שביצע רפורמות מרחיקות לכת, מעולם לא החזיק בתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה או ראש מדינה, אך כן החזיק בתפקיד יו"ר הוועדה הצבאית המרכזית ונחשב ל"מנהיג העליון".

מדוע להחזיק בכוח צבאי?

בהיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית הסינית יש שני משפטים המתארים את היחסים בין המפלגה לצבא: "המפלגה שולטת על הרוֹבֵה", ו"עצמה פוליטית צומחת מקנה הרובה". איזה מבין שני המשפטים מתאר טוב יותר את המציאות? תלוי באדם שאוחז בשלטון.

דנג שיאו-פינג יזם רפורמה כלכלית שהייתה חידוש מוחלט עבור המפלגה הקומוניסטית. היו מחסומים פוטנציאליים רבים בדרך ליישום הרפורמה, והיה עליו להבטיח שהיא תצליח לגבור עליהם. זו הייתה הסיבה לכך שהוא שמר על מעמדו כראש הוועדה הצבאית המרכזית.

לג'יאנג דזה-מין היו סיבות אחרות. הוא חשש שלאחר סיום תפקידו המפלגה תחליט לעצור את המבצע שיזם לחיסול התנועה הרוחנית פאלון גונג, ייחשפו הפשעים שבוצעו בהוראותיו, ויהיה עליו לשאת באחריות עליהם.

ההיאחזות בתפקיד ראש הוועדה הצבאית הייתה אבן הבסיס של המבנה המפלגתי החדש שכונן ג'יאנג כדי להגן על עצמו ועל חברי סיעתו.

לפני שהוחלף בתפקידו הוא הרחיב את הוועדה המתמדת של הפוליטבירו – הגוף הקטן שמנהל את המפלגה הקומוניסטית הסינית – משבעה חברים לתשעה. שני החברים החדשים שהתווספו אליה היו שני האנשים החיוניים ביותר להבטחת המשך הרדיפה נגד הפאלון גונג. לי צ'אנג-צ'ון, החבר הראשון, היה ממונה על התעמולה, וג'ואו יונג-קאנג, החבר השני, עמד בראש הוועדה לענייני פוליטיקה וחוק, הגוף המפלגתי השולט בכל כוחות ביטחון הפנים ובכלל מערכת המשפט.

ג'יאנג הפך את הוועדה המתמדת למעין אוליגרכיה – הוא איפשר לחברי הוועדה להשמיע את דעתם, אבל בסופו של דבר הטיל וטו וקיבל החלטות על דעת עצמו. כך הוא החל את רדיפת הפאלון גונג תוך התעלמות מהתנגדותם, פה אחד, של יתר חברי הוועדה.

עם פרישתו, ג'יאנג ניצל את כוחו הדיקטטורי כדי לשים קץ למנהג הזה, כאשר קבע שלכל חבר בוועדה המתמדת, כולל למנהיג המפלגה הו ג'ין-טאו, יהיה קול אחד בלבד בהצבעות, ללא זכות וטו. סידור זה איפשר לנאמניו של ג'יאנג בוועדה, שהיו הרוב, להותיר ללא שינוי את מדיניות הרדיפה.

איש, כולל ג'יאנג דזה-מין בעצמו, לא ידע האם המבנה השלטוני החדש יעבוד. ג'יאנג האריך את תקופת כהונתו כיו"ר הוועדה הצבאית המרכזית כדי למצוא דרך להבטיח שהמבנה החדש יעבוד.

יצירת כאוס וחיסולו

הן דנג שיאו-פינג והן ג'יאנג דזה-מין נסמכו על הטקטיקה של "עצמה פוליטית צומחת מקנה הרובה". שניהם הצליחו להבטיח את המשך יישום המדיניות שלהם, לאחר פרישתם. יחד עם זאת, שניהם יצרו כאוס במפלגה: הם שברו את שרשרת הפיקוד ויצרו מוקד כוח שני בצמרת ההנהגה.

דנג שיאו-פינג יצר מוקד כוח שני שהתגלה לאחר הטבח בכיכר טיינאנמן ב-1989. בכירי המפלגה ידעו שדנג שיאו-פינג ומנהיג המפלגה – על פי תוארו לפחות – ג'או זי-יאנג, היו חלוקים בדעותיהם, אך הם לא ידעו בעקבות מי מהם ללכת.

במקרה של ג'יאנג דזה-מין, מוקד הכוח השני התגלה כשנודעה הקונספירציה שרקמו בו שי-לאי וג'ואו יונג-קאנג, נאמניו של ג'יאנג, לתפוס את מקומו של שי ג'ין-פינג, מנהיג המפלגה הנכנס, מיד בסיום הקונגרס ה-18 של המפלגה. הקשר שקשרו לתפוס את השלטון היה הסקנדל האמיתי שגרם לאנשי המפלגה לפעול נגד עצמם במהלך השנה האחרונה, והוא הסתיים בהדחתו של בו שי-לאי.

כשהגיע זמנו של הו ג'ין-טאו לפרוש מתפקידו, לא היה כל שינוי מבני או שינוי פוליטי שדרשו את ניהולו או את השגחתו, ולכן גם לא היה כל צורך שהוא יישאר בתפקידו כראש הוועדה הצבאית המרכזית.

הו ג'ין-טאו היה בשלטון במשך שמונה שנים, מאז פרישתו המלאה של ג'יאנג דזה-מין. עמד לרשותו די זמן לבצע כל דבר שרצה. אם לא עשה זאת במהלך שמונה השנים, מדוע שימשיך בכהונתו שנתיים נוספות? פרישתו של הו הייתה חלק ממאמציו לצמצם את הכאוס ולחזק את מנהיגות המפלגה לאחר המהומה הפוליטית שפקדה אותה בשנה האחרונה.

סיעת הנסיכים

היו שהתאכזבו מכך ששני אנשי מפלגה המזוהים עם "רפורמה" לא נכנסו לוועדה המתמדת של הפוליטבירו – וואֶנג יאנג, מושל פרובינציית גואנג-דונג, ולי יואן-צ'או, ראש מחלקת הארגון של המפלגה. שניהם נחשבים לחברים בסיעה המזוהה עם ליגת הנוער, הנחשבת לבסיס כוחו של הו ג'ין-טאו. אך זוהי הנחה מוטעית.

אנליסטים מדברים לעתים קרובות על שתי סיעות בהנהגת המפלגה: סיעת ליגת הנוער וסיעת "הנסיכים". השתייכות לאחת מאלו רק משקפת את הרקע המשפחתי או את הניסיון שנצבר לאורך הקריירה הפוליטית, אך לא את דעותיו הפוליטיות של האדם.

לדוגמה, ליגת הנוער הקומוניסטית הסינית מאמנת את הדור הבא של המפלגה. אם זו אכן סיעה, היא יכולה להיות רק סיעת המפלגה הקומוניסטית. גם לנסיכים אין סיעה. יש להם דעות פוליטיות ואינטרסים שונים לחלוטין.

למעשה, מאז תחילת שלטונו של מאו דזה-דונג בשנות ה-40 לא היו במפלגה כל פלגים או סיעות, מלבד יוצא מן הכלל אחד. היוצא מן הכלל היחיד היא סיעתו של ג'יאנג דזה-מין.

כשג'יאנג היה בשלטון, אי אפשר היה לתייג את נאמניו כסיעה, אך השינוי שהכניס במבנה הוועדה המתמדת והרחבת סמכויות התמרון שלו מאחורי הקלעים אכן יצרו בסופו של דבר סיעה בצמרת ההנהגה.

לסיעה שלו היו מנהיג וחברים וגם טקטיקות ואינטרסים משותפים שהיו שונים מאלו של הו ג'ין-טאו ושל ראש הממשלה וון ג'יא-באו – ואפילו ממש מנוגדים להם. התגבשות הסיעה והאינטרסים שלה התבססו על רדיפת הפאלון גונג, כיוון שאנשי הסיעה היו אלה שהוציאה את הרדיפה לפועל, בהוראתו של ג'יאנג דזה-מין.

אם רוצים באמת לתייג את וואנג יאנג (זה שלא נכנס לוועדה המתמדת) בקטגוריה מסוימת, הרי שקרוב לוודאי שיש לו כמה רעיונות הדומים לאלו של ראש הממשלה היוצא, וון ג'יא-באו. השאלה הנשאלת היא, אם וון ג'יא-באו נכשל ביישום רפורמה במשך עשר שנות כהונתו, איך נוכל לצפות שוואנג יאנג יצליח בכך?

מלבד זאת, למי בצמרת ההנהגה אפשר לקרוא רפורמיסט בדור המנהיגים הקודם, בדור הנוכחי, או בדור הבא? העצמה והעושר שצברו כולם נובעים מהרפורמות הכלכליות שיזם לפני 33 שנה דנג שיאו-פינג. ובאשר לרפורמה פוליטית, האם ראינו אי פעם כזו בסין הקומוניסטית?

במפלגה הקומוניסטית הסינית, יורשים לא נבחרים לפי הקריטריון של מיהו המתאים ביותר לתפקיד, אלא מי בסבירות הנמוכה ביותר יביא לשינוי. הפרות זכויות אדם, נכונות להסתיר אסונות – בין אם טבעיים או מעשה ידי אדם – והיעדרו של ניסיון ראוי לציון בניהול ובשליטה, אלו הדרישות הבסיסיות ממנהיגים חדשים.

בכל פעם שהגיע רגע של הכרעה, הנהגת המפלגה הקומוניסטית בחרה בדרך הלא-נכונה: הטבח בכיכר טיאננמן, רדיפת הפאלון גונג, בחירת דור ההנהגה הבא ודוגמאות נוספות. המפלגה הקומוניסטית לא חושבת כפי שחושבים אנשים נורמלים. ה"דרכים הלא-נכונות" נתפסות על ידיה כ"דרכים נכונות".

האכזבה המורגשת בחוגים מסוימים נובעת פשוט מתקוות ומציפיות לא ריאליות.

הכתבה המקורית באנגלית פורסמה כאן.

אהבת את הכתבה? עקוב אחרינו בפייסבוק או הירשם לניוזלטר