יצרני הביגוד וההנעלה יוצאים מסין

יצרני טקסטיל נוטשים את גן העדן הזול של סין, ועוברים לשכנותיה. כיצד זה ישפיע על כלכלת סין?

מפעל לייצור טקסטיל בסין. קרדיט: cc by gp314, flickr

בשלוש השנים האחרונות מגיעים דיווחים על היחלשות סקטור הטקסטיל בסין. חברות זרות נוטשות את סין הזולה ועוברות לייצר במעצמות טקסטיל סמויות יותר, כמו קמבודיה ווייטנאם, שנמצאות בסמוך לשם. באוויר יש תחושה שארץ הייצור הזולה כבר אינה הכי זולה, המגמה משתנה, ונותרה השאלה כיצד היא תשפיע על הכלכלה.

כוח עבודה זול היה הגורם העיקרי שאיפשר לתעשייה העתיקה בעולם לפרוח בסין. מאז 1995, תעשיית הטקסטיל של סין גדלה מ-15% ל-35% מהנתח העולמי, על חשבון מדינות כמו ארה"ב, האיחוד האירופי ויפן. מפעלי הייצור הזולים על אדמתה היו בית למותגי הלבשה והנעלה.

"אדידס", שייצרה נעליים במפעל במזרח סין מאז 1998, הודיעה לאחרונה כי תפסיק לייצר במפעל ותפסיק לעבוד עם קבלנים נוספים בסין. החברה לא מסרה פרטים נוספים, אולם מקורות יודעי דבר סיפרו ל"דיילי טלגרף" הבריטי, כי הסיבה לכך היא שעלויות הייצור בסין עלו. לפי מקורות העיתון, אדידס שילמה 130 דולר בחודש לפועלים קמבודים שעבדו בייצור מוצרי החברה לקראת המשחקים האולימפיים בלונדון – משכורת נמוכה בהרבה מזו ששילמה לפועלים הסינים שלה שהרוויחו 472 דולר בחודש.

"נייק", שייצרה במשך שנים בסין, מעבירה כעת את הייצור לוייטנאם השכנה, אך עושה זאת בהדרגה. משנת 2000 החברה הקטינה את נפח הייצור בסין והגדילה אותו בוייטנאם. ב-2010 הגיע התהליך לנקודת היפוך, ווייטנאם עקפה את סין ונהפכה לקבלן העיקרי של נייק.

גם חברת Yue Yuen Industrial Holdings, הנחשבת לאחת מיצרניות ההנעלה הגדולות בעולם עבור מותגים כמו נייק ואדידס, מגדילה קווי ייצור מחוץ לסין. ב-2010 היא הגדילה אותם בווייטנאם ובאינדונזיה ב-54 אחוז וב-124 אחוז בהתאמה, אך רק ב-41 אחוז בסין.

לא רק חברות מערביות מעתיקות את מפעלי הייצור שלהן מחוץ לסין. כלי תקשורת בסין דיווחו כי לצד המותגים הבין-לאומיים השונים, מותגי הלבשה סינים "מקומיים" החלו גם הם להעביר את הייצור למדינות בדרום-מזרח אסיה.

גם החברות הישראליות הבחינו במגמה, וחלקן הפסיק לייצר בסין. "מי שמציע לנו את המחיר הנמוך ביותר לחומרי גלם ושירותים, אותו אנחנו ניקח", אמר לכלכליסט רן ארנון, מנכ"ל פוקס ישראל.

פושטים רגל

השכר המשולם לפועלי הייצור בווייטנאם ובקמבודיה נע בין רבע לחמישית מגובה השכר המשולם לפועלים סינים, טוענת ג'ינג שיאו-יו, מנהלת יצרנית ההלבשה Licancheng Garment Corporation שמשרדיה במחוז גואנג-דונג. גם מחיר הכותנה נמוך יותר בווייטנאם, קמבודיה ובמדינות אסיאתיות נוספות בהשוואה לסין, לפעמים בעד 5,000 יואן לטון כותנה.

העברת הייצור לדרום מזרח-אסיה מותירה חלק מהפעלים הסיניים ללא עבודה ופרנסה לעובדיהם. אחד מהם הוא מפעל הסריגה הוותיק שין-גי (Xingye Knitting Co. Ltd) שנמצא בעיר התעשייתית דה-לאנג, במחוז גואנג-דונג, שבה יש ריכוז גדול של מפעלי צמר. המפעל העסיק בעבר 1,300 עובדים, וכעת נותר עם 500 בלבד. נפח ההזמנות למפעל צנח השנה ב-50 אחוז בהשוואה לשנה שעברה. זו צניחה גדולה יותר מזו שהתרחשה ב-2008, בעת המשבר הכלכלי, דווח בכתב-העת China Securities Journal.

גם בגואנג-ג'ו, עיר אחרת במחוז, המצב לא טוב יותר. "נפח ההזמנות שקיבלנו השנה היה נמוך ב-30 אחוז לפחות לעומת אשתקד", סיפר לאפוק טיימס מר צ'ן, מנהל חברה למסחר בביגוד. "בזמן שעלות העסקת העובדים עלתה בכ-20 אחוז, הרווחים שלנו קטנו משמעותית".

בעיתון הסיני Securities Times (המדווח בעיקר על חברות סיניות הנסחרות בבורסה בשנגחאי), דווח כי השכר בסין עלה ב-70 אחוז ועלויות החכרת קרקע להפעלת מפעל עלו ב-50 אחוז, בהשוואה למצב לפני שלוש שנים. לפי העיתון, מרבית המפעלים הקטנים, שמעסיקים 40-30 איש, פשטו רגל.

גורם נוסף שהשפיע על היצרנים ויצואני הביגוד הוא המיתון בכלכלות אירופה וארה"ב. יצואני ביגוד בפו-גְ'ייֵן, פרובינציה בדרום מזרח סין, סיפרו לעיתונים בסין כי הביקוש הנמוך למוצריהם הוביל רבים מהם לפשוט רגל, וגרם "לצרה רצינית יותר מזו שהייתה בתקופת הצונאמי הכלכלי של 2008". חברות הביגוד באזור דיווחו כי השנה קיבלו כמות הזמנות מוגבלת מאוד, ורבות מהן לא קיבלו הזמנות כלל. פקיד רשמי מאיגוד תעשיות הטקסטיל של המחוז, אמר שייצוא הביגוד מהפרובינציה צנח ב-30 אחוז בשנה האחרונה.

אם אין טקסטיל – הולכים לבנות

אחת משאלות המפתח היא כיצד המגמה הזו תשפיע על כלכלת סין. לפי מחקר של חברת ההשקעות Daiwa Capital Markets, בתוך חמש עד עשר שנים, סין תאבד את תואר "המפעל של העולם", לטובת מדינות בדרום מזרח אסיה, שבהן הייצור זול יותר. כיוון שהמגמה שנצפית בתעשיית הטקסטיל של סין צפויה להתרחב, אלפי אנשים צפויים להיכנס למעגל האבטלה. תהליך דומה קרה ב-2008.

באותה שנת משבר כלכלי בארה"ב, חלה נסיגה חדה גם בסין. כיוון שהאמריקנים רכשו מסין פחות מוצרים, אלפי מפעלים סיניים נסגרו, ועובדיהם פוטרו.

קברניטי הכלכלה הסינית חששו שהאבטלה תוביל למחאות חברתיות, ולאי יציבות, דבר שהמשטר הסיני חושש ממנו יותר מכל. אז הם יזמו "תכנית תמריצים". בנובמבר 2008 הם חשפו שבכוונתם להזרים לכלכלה כ-600 מיליארד דולר.

בפועל, הם הורו לבנקים להניע את מכונת ההלוואות, שניתנו בעיקר לחברות נדל"ן. על הנייר התמ"ג של סין גדל ב-8.7 אחוזים ב-2009, ואנליסטים רבים הכתירו את סין בתור זו שתושיע את הכלכלה העולמית. בפועל, גדלו ההשקעות בנדל"ן, במפעלי ייצור ובבניית תשתיות.

חלק מהעובדים נקלט למפעלים כושלים שקיבלו הזדמנות נוספת מהבנקים, בצורה של הלוואה. חלק אחר מהעובדים נקלט בחברות הבנייה והתשתיות. הזרמת הכספים המסיבית יצרה אינפלציה, שהכריחה את המעסיקים להעלות את שכר העבודה, וכך התייקרו תהליכי הייצור בסין.

יהיה מעניין לראות כיצד יגיבו קברניטי הכלכלה הסינית למגמה הנוכחית: האם העובדים המובטלים של תעשיית הטקסטיל ייקלטו בחברות הבנייה שממשיכות לבנות בסין ללא סוף, או במפעלים כושלים שיקבלו הזדמנות נוספת, על חשבון הברון, וכך ימשיכו להפעיל את מעגל הקסמים שיוצר אינפלציה, עלייה בשכר והתייקרות תהליכי הייצור בסין.

אהבת את הכתבה? עקוב אחרינו בפייסבוק או הירשם לניוזלטר