בית הזיקוק של העולם

אם תהיתם איך זה לחיות בתוך ענן עשן אתם מוזמנים לקפוץ לסין שמתמודדת עם מה שבנאס"א קוראים לו "אחד מזיהומי האוויר הגרועים ביותר בהיסטוריה", כזה שמאיים למחוק חצי מהצמיחה שלה בעשור הבא, ובעזרת הרוח הנכונה להגיע לחופים המערביים של ארה"ב

סין מכוסה בענני ערפיח. הצילום באדיבות נאס"א

"האם עישנת לאחרונה?", שאל הרופא את פדריקו רמפיני, כתב העיתון האיטלקי "הרפובליקה" שמדווח מבייג'ינג. "לא", השיב, "מעולם לא עישנתי ולעולם לא אעשן". חבריו של רמפיני מספרים עליו שמלבד אהבתו לכתיבה, הוא גם אוהב לרוץ, ועושה זאת ברחובות בייג'ינג. אבל לאחרונה הוא נאלץ להפסיק לרוץ כשבדיקת רנטגן גילתה בריאותיו "נקודה" חשודה.

רמפיני מעולם לא עישן, לפחות לא באופן אקטיבי. הוא מה שמכונה "מעשן סביבתי" שבמהלך הריצה שואף לריאותיו עשן וכימיקלים אחרים בכמות דומה שמעשן אקטיבי שואף לריאותיו. אבל רמפיני מקפיד לא לרוץ ליד מעשנים כבדים או מפעלי זיקוק. אז איך הוא שאף כמות כזו לריאותיו? בייג'ינג וערים רבות אחרות בסין עטופות במשך ימים רבים בשנה בענני עשן ופיח, ולכן כשרמפיני רץ, עם כל נשימה שהוא לוקח הוא שואף את זה פנימה. בחודש ינואר צפיפות העננים המזהמים הגיעה לשיא. בפרובינציית גֶ'ה-ג'יאנג במזרח סין העשן היה סמיך כל כך, שכשמפעל רהיטים במרכז אחת הערים עלה באש לקח שלוש שעות להבחין בכך.

באמצע ינואר נאס"א שחררה תמונות לווין של סין, שמי שצפה בהם לא יכול היה להישאר אדיש. "[סין] מתמודדת עם אחד מזיהומי האוויר הגרועים ביותר בהיסטוריה של התקופות האחרונות", נכתב לצד התמונות שמציגות ענני פיח גדולים מכסים את שמי סין. סוכנויות החדשות של המפלגה הקומוניסטית דיווחו שענני העשן כיסו 30 ערים מרכזיות בסין, שנתונה תחת זיהום אוויר קשה.

במקביל, הוכרז בבייג'ינג "קוד מארון" (קוד בצבע חום ערמוני, א"ל), שמציין את זיהום האוויר החמור ביותר שקיים במדד של שגרירות ארה"ב בבייג'ינג, הנחשבת למקור המידע האמין ביותר בנושא הזה.

המדד שהיא מפרסמת נע על סקאלה שבין 0 ל-500. ככל שהסקאלה גבוהה יותר, זיהום האוויר חמור יותר. מחוץ לסין, בערים נקיות יחסית כמו וושינגטון די.סי, נרשמים ימים בודדים בשנה שבהם הזיהום מגיע ל-150 (קוד כתום), רמת זיהום המוגדרת כמסוכנת לילדים ומבוגרים. בלוס אנג'לס, הנחשבת לעיר מזהמת יחסית בארה"ב, יש כמה עשרות ימים בשנה שהזיהום מגיע ל-200.

"מעל 200 זה זיהום נדיר מאוד שאנחנו כמעט לא חווים [בארה"ב]", סיפר ג'ון וולק מהוועדה להגנה על משאבי הטבע של ארה"ב, לרדיו "קול אמריקה". רמות זיהום שמתקרבות ל-500 נצפות רק בסמוך לשרפות של שטחי יערות גדולים. אבל בחודש ינואר נרשמה בסין רמת זיהום שחצתה בהרבה את הקו העליון של הסקאלה, והגיע בימים הקשים ל-755.

חודשיים קודם לכן ארגון גרינפיס ערך ניסוי שמטרתו הייתה לבדוק כמה אבק אנשים בסין נושמים במשך 20 שעות. הארגון ביקש מכמה מתנדבים להצמיד לגופם מסנן אוויר ולהסתובב איתו במשך יום שלם. המתנדבים צילמו את המסננים בתחילת הניסוי ובסופו, וגילו תוצאות מחרידות. מי שנפגע הכי קשה בניסוי היה מר הו, נהג מונית במקצועו, שהמסנן שלו הפך מלבן בתחילת היום, לבוצי בסופו.

מר הו נשם כמות גדולה של חלקיקי פיח מזעריים שגודלם קטן מ-2.5 מיקרו-מטר (הם נקראים P.M 2.5). ארגון הבריאות העולמי מודד את ריכוז החלקיקים האלה באוויר ומתריע שריכוז הגבוהה מ-25 מיקרו-מטר למטר מעוקב מסוכן לבריאות. באותו יום נמדד ריכוז של 40. אבל מר הו כנראה נשם ריכוז אפילו גבוה יותר, בגלל הנסיעה במונית עם חלון פתוח, שהגיע ל-122 והפך את המסנן שלו לבוצי. הדבר החמור באמת הוא שבסוף ינואר הגיע הריכוז בבייג'ינג ל-1000, נתון שלא מאפשר אפילו לדמיין מה נכנס לריאותיו של מר הו, או לריאותיו של פדריקו רמפיני שרץ בלי מסכת הגנה.

 

עישון פסיבי. בתמונה: זיהום אוויר חמור בכיכר טיאננמן - קרדיט: cc by SFCityscape

ענן סיני מעל ארה"ב

זיהום האוויר התחיל בסין אבל לא הסתיים בה. לפחות שתי מדינות נוספות הרגישו אותו. בסמוך לזיהום הקשה בסין, הופיע ערפיח כבד בקוריאה הדרומית, שכנתה של סין מדרום, ומדדי זיהום האוויר שלה קפצו למעלה. "חלק מהערפיח שהופיע בקוריאה מורכב מזיהום האוויר שהגיע מסין", טוענת קים ג'ונג צ'ון מ"המכון הלאומי לחקר הסביבה" בקוריאה הדרומית. או יונג מין, העובד במשרד הסביבה של קוריאה הדרומית, אמר לעיתון פייננשיאל טיימס: "אנחנו מושפעים מזיהום האוויר בסין בגלל שהחלקיקים המזהמים נסחפים אלינו על ידי הרוחות המערביות מסין".

מדינה אחרת שמושפעת מהזיהום בסין היא קליפורניה שבארה"ב. חלקיקי הערפיח המזעריים יכולים להגיע למדינה השוכנת לחופה המערבי של ארה"ב בתוך ימים ספורים, באמצעות רוחות מערביות שמגיעות מכיוון סין.

דן ג'פה, פרופסור לכימיה של האטמוספירה והסביבה באוניברסיטת "וושינגטון-בות'ל", הקדיש 16 שנים מחייו כדי להבין כיצד זיהום האוויר נישא עם הרוח ברחבי העולם. ובאופן ספציפי יותר, כיצד זיהום האוויר בסין עובר מעל האוקיינוס השקט ויורד על חופיה המערביים של ארה"ב. פרופ' ג'פה מסביר שכשמזג האוויר "נכון", חלקיקי הערפיח יכולים להגיע לחוף המערבי של ארה"ב בתוך ימים ספורים. המצב גרוע כל כך, שזיהום האוויר בסין יכול לבטל את השיפור ההדרגתי אצל חלק ממדינות מערב ארה"ב, כמו קליפורניה, שהצליחו להפחית את הזיהום באזורן.

האירוניה היא שארה"ב מייצאת פחם לסין וכך תורמת לזיהום שלה עצמה. יצוא הפחם מארה"ב לסין הגיע בשנה שעברה ל-12 מיליון טון, שהם פחות מעשרה אחוזים מהכמות שסין מייבאת מיתר מדינות העולם. אבל בחופים המערביים של מדינות וושינגטון ואורגון כבר מתכננים בניית טרמינלים נוספים שיאפשרו לייצא לאסיה פחם בכמות של עד 150 מיליון טון בשנה. "זה רעיון מטופש. אנחנו מייצאים פחם לסין, הם שורפים אותו ואנחנו מקבלים את הזיהום בחזרה", אומר פרופסור ג'פה.

הפחם שורף חצי מהצמיחה הסינית

סין שורפת פחם כמעט כמו כל מדינות העולם ביחד. היא משתמשת במחצב השחור כמקור האנרגיה המרכזי שלה: כ-80 אחוז מהחשמל בסין מיוצר על ידי מפעלי פחם, בהשוואה ל-45 אחוז בארה"ב ב-2010, ופחות מ-30 אחוז במדינות ה-OECD באירופה, לפי מנהל האנרגיה והמידע של ארה"ב.

השימוש בפחם תרם מאוד לזיהום האוויר, והפך את סין החל מ-2007 למדינה שפולטת הכי הרבה גזי חממה, לפי סוכנות האנרגיה הבין-לאומית. הבנק העולמי מעריך שבסין נמצאות 16 מתוך 20 הערים המזהמות ביותר בעולם, ביניהן העיר לִין-פֶן בצפון סין שתוארה על ידי הבנק כ"עיר המזהמת ביותר בעולם".

סין צורכת פחם בכמות המשתווה כמעט לצריכת הפחם של כל מדינות העולם ביחד - מקור: U.S. Energy Information Administration EIA

כמובן שיש סיבה לכך שפחם פופולארי מאוד בסין, כמו במקומות רבים אחרים בעולם: הוא מאוד, מאוד זול. בדיוק מה שסין הייתה צריכה לפני שלושה עשורים כדי להניע מהר ובזול את הכלכלה המקרטעת שלה.

"לפני שלושה עשורים היינו מדינה ענייה מאוד", סיפר לסוכנויות החדשות בסין שופט סיני מבייג'ינג בסוף 2010. "כשהייתי תלמיד בבית ספר, לא היו מכוניות, לא היה לנו בשר, והבגדים שלנו היו באיכות נמוכה. בשלושת העשורים האחרונים סין נהפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. בשנה שעברה עקפנו את גרמניה, והשנה את יפן. אבל הצמיחה הזו הביאה בעיות סביבתיות קשות מאוד. אם ההתפתחות הכלכלית מביאה איתה בעיות סביבתיות חמורות כאלה, האם זו התפתחות אמיתית?"

"ההתפתחות" של סין נמדדת בכל שנה באמצעות נוסחת התמ"ג, שמשמעותה העיקרית בהקשר הזה היא שככל שסין מייצרת יותר, משקיעה יותר, וצורכת יותר, כך התוצאה של הנוסחא תהיה גבוהה יותר. ככל שהמספר גבוה יותר, אומרים שסין "צומחת" מהר יותר. בעשור האחרון סין צמחה כל שנה בקצב ממוצע של 10-8 אחוזים, כמעט פי שתיים מקצב הצמיחה של ישראל ופי חמישה מזה של ארה"ב.

מתברר שה"צמיחה" הזו עולה לסין לא מעט כסף. באתר ההדלפות "וויקיליקס" נחשף מכתב שהוכן בקונסוליה האמריקנית בגואנג-ג'ואו. במכתב מצוטט סגן מנהל הסוכנות הארצית להגנה על הסביבה בסין, באומרו שעלות הנזק לסביבה עולה לסין בכל שנה כ-10 אחוזים מהתמ"ג שלה. ב-2006, השנה שבה הוא מצוטט, עשרה אחוזים היו שווים 200 מיליארד דולר. ב-2012 הם כבר שווים 730 מיליארד דולר.

אלה עדיין הערכות שמרניות. באותו מכתב בוויקיליקס מצוטט איש אקדמיה בהארווארד שמעריך שעד 2030, 15 אחוז מהתמ"ג של סין יתבזבז על טיפול בחולים שיסבלו מנזקי זיהום אוויר. איש אקדמיה אחר מאוניברסיטת ייל מעריך שלמעלה מחצי מהתמ"ג של סין יימחק בגלל הוצאות הקשורות בנזקי זיהום אוויר.

בינתיים המשטר הסיני שמבין את הבעיה לא עשה מספיק כדי לטפל בה, אם כי אי אפשר לומר שלא עשה בכלל. מעל 100 מפעלים מזהמים נסגרו בשנים האחרונות, נעשו ניסיונות לצמצם את מספר כלי הרכב בכבישים, והשנה התקשורת הכתובה שנשלטת על ידי המשטר הורשתה לדווח בגלוי, כמעט ללא צנזורה, על הזיהום הקשה.

נראה שכל עוד זיהום האוויר הולך יד ביד עם צמיחה מהירה, בבייג'ינג לא ימהרו לגדוע אותו. לפחות בכל הקשור בפחם, לפי רוב ההערכות צריכת הפחם של סין צפויה להמשיך לגדול בשנים הקרובות, אפילו אם בקצב איטי יותר מאשר בשנים האחרונות. עובדה זו עשויה להיות קטלנית לכלכלה, לסביבה ולעם הסיני.

אהבת את הכתבה? עקוב אחרינו בפייסבוק או הירשם לניוזלטר